מה היה קורה אם היינו מקשיבים לעצמנו?
אם היינו מקשיבים לאותו קול פנימי שחבוי בתוכנו?
סביר להניח שרובנו היינו נמצאים במקום טוב יותר.
למרות זאת,
אף אחד לא בא לטיפול כדי ללמוד להקשיב לעצמו,
אנחנו באים עם התוצאות של חוסר ההקשבה,
אנחנו באים עם הכאבים הפיזיים והמחלות,
אנחנו באים עם חרדה ודיכאון,
אנחנו באים עם קשיים במערכות יחסים,
אנחנו באים כי אנחנו מרגישים תקועים,
אנחנו באים עם סטרס, חוסר שמחה וחוסר מימוש.
מה היה קורה אם היינו מקשיבים לעצמנו?
אם היינו מקשיבים לאותו קול פנימי שחבוי בתוכנו?
סביר להניח שרובנו היינו נמצאים במקום טוב יותר.
למרות זאת,
אף אחד לא בא לטיפול כדי ללמוד להקשיב לעצמו,
אנחנו באים עם התוצאות של חוסר ההקשבה,
אנחנו באים עם הכאבים הפיזיים והמחלות,
אנחנו באים עם חרדה ודיכאון,
אנחנו באים עם קשיים במערכות יחסים,
אנחנו באים כי אנחנו מרגישים תקועים,
אנחנו באים עם סטרס, חוסר שמחה וחוסר מימוש.
כשעבדתי עם חולות סרטן, המשפט ששמעתי הכי הרבה היה "לא הקשבתי לעצמי", כי כשאנחנו לא מקשבים לתחושות ולרגשות שלנו הם מבטאים את עצמם דרך הגוף, זו דרכו למשוך את תשומת הלב שלנו.
למה אנחנו לא מקשיבים?
לפעמים זו התנהגות שסיגלנו בילדות, כשצמצמנו את עצמנו ואת הצרכים שלנו ועם הזמן, הדרך הזו הפכה לברירת המחדל שלנו, לפעמים אנחנו מפחדים מהכאב וממה שיעלה.
לפעמים אנחנו לא סומכים על עצמנו, מניחים שאחרים יודעים יותר טוב מאתנו או שפשוט אנחנו לא רוצים לפגוע, להיחשב לאגואיסטים ומעדיפים את רצון האחר.ים על פנינו.
ולפעמים הסיבה היא פחד מדחייה, פחד שהקשבה לעצמנו והליכה עם האמת תאיים על הקשר והביטחון שיש לנו עם הקרובים לנו.
למה אנחנו לא מקשיבים?
לפעמים זו התנהגות שסיגלנו בילדות, כשצמצמנו את עצמנו ואת הצרכים שלנו ועם הזמן, הדרך הזו הפכה לברירת המחדל שלנו, לפעמים אנחנו מפחדים מהכאב וממה שיעלה.
לפעמים אנחנו לא סומכים על עצמנו, מניחים שאחרים יודעים יותר טוב מאתנו או שפשוט אנחנו לא רוצים לפגוע, להיחשב לאגואיסטים ומעדיפים את רצון האחר.ים על פנינו.
ולפעמים הסיבה היא פחד מדחייה, פחד שהקשבה לעצמנו והליכה עם האמת תאיים על הקשר והביטחון שיש לנו עם הקרובים לנו.
אבל גם אם עבר זמן מאז שהקשבנו לעצמנו – באמת הקשבנו – אף פעם לא מאוחר להתחיל.
אז איך בכלל מקשיבים לעצמנו?
1) כתיבה אינטואיטיבית – הכתיבה עוזרת לשמוע את הקול שלנו בצורה ברורה יותר. כתבו ברצף, ללא שיפוטיות, אין חשיבות לדקדוק, מבנה המשפט וסימני פיסוק, לתוצאה אין חשיבות כאן.
2) תרגול מיינדפולס – סריקת גוף היא דרך טובה להתחיל בה:
מצאו מקום שקט ונוח לשבת/ לשכב. עצמו את העיניים, קחו כמה נשימות ותנו לשרירים להירגע.
לאחר מכן, התחילו מכפות הרגליים, שימו לב לתחושות, התמקדו בהן ואז עברו לאזור הבא בגופכם, המשיכו עד שתגיעו לחלק העליון של הראש, לקודקוד.
3) ליצור זמן ומרחב בכל יום כדי לבדוק עם עצמנו, מה אנחנו מרגישים עכשיו? לשים לב לתחושה בגוף ולשהות איתה ללא שיפוטיות.
הזמן והמרחב לא מחייבים התארגנות מיוחדת הם יכולים להיות במקלחת, ברכב לפני/ בסיום הנסיעה או בהפסקה בעבודה.
4) שימו פתקים לתזכורת – על המקרר, במקלחת, בחדר השינה, אפשר גם ביומן בטלפון, לדוגמה: "איך את מרגישה עכשיו? מה אומרת הבטן שלך? מה את רוצה ברגע זה? למה את זקוקה ברגע הזה?"
5) אם אתם הורים, עודדו את הילדים להקשיב לקול הפנימי שלהם – כשהילדים פונים אליכם, במקום לומר את דעתכם שאלו אותם תחילה איך הם מרגישים לגבי המצב, ומה הם חושבים?
6) EMID – תרפיה בתנועות עיניים – אם אתם מתקשים לעשות זאת לבד או מרגישים שיש משהו עמוק יותר שמעכב אתכם.
בבסיס השיטה עומדת ההנחה שחוויות העבר עיצבו את מי שאנחנו היום, ואם נרפא את האירועים שנחוו כטראומטיים (לצורך העניין כל זיכרון כואב נקרא טראומה), נשתחרר מהסימפטומים מהם אנחנו סובלים כיום. בטיפול אנחנו מציפים זיכרונות רלוונטים לבעיה בה רוצים לטפל. ע"י תשאול ותנועות עיניים אנחנו עושים לו עיבוד מחדש, כך שהזיכרון הופך מטראומטי לניטרלי ולא מפעיל אותנו יותר.
מעבר לריפוי ה EMID מאפשר לנו להבין את הסיפור שלנו, מאפשר לנו להבין איך ולמה נוצרה הבעיה, הוא מנקה את הרעש ולכן, מגביר את הבהירות ומקל מאד על ההקשבה העצמית בהמשך.
ולא פחות חשוב חמלה עצמית – אנחנו מקבלים הרבה מסרים על אהבה עצמית, חשיבה חיובית, הקשבה עצמית אבל לא תמיד כ"כ פשוט להתחיל להקשיב לעצמנו. זכרו שהיו סיבות לכך שהתנתקתם מעצמכם, היו עדינים, קחו צעד אחר צעד.
מוזמנים לשתף אותי,
גלית טסלר
EMID – תרפיה בתנועות עיניים